החלטה בתיק עלב"ש 79/12

רקע כללי

1.      כנגד המשיב הוגש כתב האישום שמייחס לו עברה שעניינה מעשה מגונה, לפי סעיפים 348(א), 345(א)(4) ו-355 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן עברה שעניינה התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. נטען, כי בעת שביצע תורנות כסמל תורן, התיישב המשיב בסמוך למתלוננת שישנה בישיבה, הניח את ידו בין ירכיה ונגע באצבעותיו באיבר מינה מעל לבגדיה, עד אשר התעוררה.

2.      בחומר החקירה שהעבירה התביעה להגנה הסתירה התביעה הצבאית (בדרך של צביעתם בצבע שחור, להלן:"השחרה") חלקים מתוך עדותה של המתלוננת, מתוך עדויותיהן של חברותיה וכן מתוך סיכום ראיון שנערך למתלוננת. התביעה טענה, כי כל הקטעים שהושחרו נוגעים לאותו עניין, אשר לגישתה אינו מהווה חומר חקירה רלוונטי ומנגד יש בהעברתו כדי לפגוע בפרטיותה של המתלוננת. בא-כוחו של המשיב ביקש בבית הדין המחוזי, במסגרת בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לקבל לעיונו אף את החלקים שהושחרו.

החלטת בית הדין המחוזי

3.      במסגרת בקשת ההגנה לעיון בחומר חקירה כאמור, נערך בבית הדין המחוזי דיון במעמד הצדדים, שבמהלכו טענו הצדדים את טענותיהם. בתום הדיון, ללא התנגדות מצד הסנגור, נערך דיון נוסף במעמד התובע הצבאי בלבד ובו נשמעו טענות בנוגע לטיבם של אותם חלקים שהושחרו.

4.      בית הדין קמא הורה לתביעה להעביר לעיון ההגנה גם את הקטעים שהושחרו. בית הדין קמא נימק את החלטתו בזהירות, על-מנת שלא לרמוז על מהותו של החומר המבוקש ועל-מנת שלא תסוכל זכות הצדדים לערעור. כך קבע השופט הנכבד קמא, בנמקו את ההחלטה:         

"הטעם הראשון למסקנתי, שאינו העיקר, הינו בכך שמדובר, הלכה למעשה, בפרטים שמסרה המתלוננת במהלך החקירה ובמהלך שיחותיה עם עדות תביעה אחרות. פרטים אלו, מצאו ביטוי בעדויות הכתובות 'הגולמיות' וההחלטה שלא להעבירם לעיון ההגנה הינה תוצר של איזון שערכה התביעה הצבאית בין אינטרסים הנוגעים למתלוננת לבין חשיבות הגילוי להגנה.

הטעם השני למסקנתי, הינו בכך שעל פי פסיקה ענפה של בית המשפט העליון מדובר בחומר חקירה החשוף לעיון ההגנה. אכן, ישנן החלטות באשר ל היקף החומר שיש להעביר לעיון ההגנה במקרים כגון אלו וכן ישנן החלטות באשר ל שימוש שניתן לעשות בחומר זה, אולם ניתן לראות בבירור כי כשמדובר ברובד הבסיסי של החומרים מן הסוג הזה, הפרטים מועברים לעיון ההגנה כדבר שבשגרה.

הטעם השלישי למסקנתי, הינו בכך שהחלטה אשר קובעת כי אין מדובר בחומר חקירה רלוונטי יכולה, דיונית ומהותית, לכבול את ידיו של בית הדין שיישב בהליך העיקרי בשים לב לסמכויות הניתנות בידיו מכוח הדין.

הטעם הרביעי למסקנתי, הינו בכך שניהול ההליך תוך "השחרת" חלקים מן העדויות השונות, ובכללן עדות המתלוננת, יכול להקים תחושה, בקרב הנאשם, ל פגיעה בזכותו להליך הוגן, כשמהות החומר כלל לא ידועה לו.

הטעם החמישי למסקנתי, הינו בכך שהפרשנות שניתנה למונח "חומר חקירה" הינה פרשנות רחבה, כשבמקרה דנן, ונוכח מסירת הדברים על ידי המתלוננת בפני חוקרי מצ"ח, ונוכח טיב הפירוט שנמסר, הפגיעה באינטרסים אחרים של המתלוננת איננה כה קיצונית.

אמנם, עניין לנו בנאשם אשר הודה במיוחס לו בכתב האישום במהלך החקירה, ומידת הרלוונטיות של חומר חקירה תיבחן לעולם בהתאם ליריעת המחלוקת, אולם בשלב זה של המשפט, ושעה שטרם נמסרה תשובת ההגנה לאישום, לא ניתן לדעת אם בנמצא טענות נגד ההודאה שנמסרה בעת החקירה. ברי כי טענות נגד ההודאה, הן במישור הקבילות והן במישור המשקל, לא תטענה על ידי ההגנה רק לשם הרחבה לשמה של יריעת המחלוקת".

5.      בדיון שהתקיים בפניי בערעור הסכימה התביעה להעביר פרפראזה של הקטעים המוסתרים. אותה פרפראזה לא סיפקה את ההגנה, ולפיכך עמדה ההגנה על עתירתה.

ערעור התביעה

6.      לטענת התביעה הצבאית, בית הדין קמא שגה בהחלטתו להעביר את החומרים המושחרים לידי ההגנה. התביעה ציינה בערעורה, כי גם אם מסמכים מסוימים נכנסים להגדרת המונח "חומר חקירה", לא מתחייבת הקביעה כי כל תוכנם של אותם המסמכים הוא חומר חקירה, שיש להעבירו לעיון ההגנה. ייתכן, כך נטען, כי גם בתוככי מה שנראה כחומר חקירה, השתרבב חומר נוסף שאינו כזה, ועל כן על בית הדין לערוך בחינה פרטנית ומהותית של החומר המבוקש.

7.      לגופו של עניין נטען, כי החומר המבוקש אינו נמצא בבקעת המחלוקת שבין הצדדים, ולכן הוא אינו רלוונטי לאישום. נמסר כי אותם חלקים עוסקים באירועים מעברה של המתלוננת שנסיבותיהם שונות בתכלית מן העניין דנן ועל כן לא תועיל להגנה מציאת סדקים בגרסת המתלוננת ביחס לאותם אירועים. כתב האישום מבוסס על הודאתו של המשיב ועל גרסתה של המתלוננת, שיש ביניהם התאמה רבה, לצד תימוכין נוספים המצויים בחומר הראיות. על כן, נראה כי יקשה להניח כי יהיה בחומר המבוקש כדי להועיל למשיב בהגנתו. לפיכך, לגישת התביעה, באיזון שבין זכותו של המשיב לקבלת חומר שיסייע להגנתו, לבין הצורך להגן על פרטיותה של המתלוננת, גובר, בנסיבות העניין, האינטרס האחרון.

עמדת ההגנה

8.      לגישת ההגנה, מחלקים גלויים שבעדות המתלוננת עולה, כי היא עצמה קשרה בין המעשים שייחסה למשיב לאותם אירועים מעברה. לפיכך, מדובר בחומר בעל רלוונטיות גבוהה להגנתו של המשיב. להשקפת ההגנה עדות מתלוננת היא "הגרעין הקשה שלו [של חומר החקירה - ביה"ד], הרובד הכי בסיסי של חומר החקירה ... המתלוננת כאן בחרה לספר את הדברים ... היא סברה שיש כאן רלוונטיות או קשר בין המקרים". לכן, לא מדובר כאן ב-"מסע דיג", אלא בבקשה לעיון בחומר חקירה מובהק. ההגנה הצביעה, בדיון ובעיקר במזכר חסוי שמסרה לעיוני, במפורט, על הצורך שיש לה לעיין בחומר החקירה כולו, ובכלל זה בקטעים שהושחרו, בבחינת דרכי הבנייה של הגנת המשיב.